זהו סיפור אמיתי על מרכז מסחרי ישן וכמעט ריק בפלורידה, שהפך תחת ידיהם האמונות של גיא לבינטין ושותפו, הבעלים של חברת "נדלן לבינטין", יזמים-משקיעים ותיקים ומנוסים בשוק הנדלן בארה"ב, למתחם מושך קהל, אטרקטיבי ומצליח
המרכז המסחרי הישן שנקנה על-ידי גיא לביניטין מבעלי חברת "נדלן לבינטין", ושותפו לעסקים, אי-שם בפאתי פלורידה, לא נראה כמו יהלום נוצץ. למעשה, כשהמרכז עבר לידי גיא ושותפו, היו בו מעל 82% שטחים ריקים… מצב עגום למדי עבור יזמים שמטרתם לעשות רווחים גדולים מעסקאות נדלן מניב בארה"ב.
אבל… עם לא מעט תעוזה, יצירתיות ובעיקר חשיבה "מחוץ לקופסה", השניים הצליחו להפוך את הקערה על פיה ולעשות את הבלתי יאומן. תוך כשנתיים כל שטחי המסחר היו מאוישים, ואף נוצרה רשימת המתנה לשטח מסחרי במקום, שאולי יתפנה…
איך עשו זאת? – גיא לבינטין מספר את הסיפור המיוחד הזה.
אלפי נורות צבעוניות
"לאחר שניתחנו את הבעיות התפעוליות שגרמו למקום הפסדים והצלחנו להקטין אותן, החלטנו להשקיע סכום נכבד בשיפוץ קוסמטי של המקום, כך שייראה יפה לעין, בולט ואטרקטיבי לבאים מבחוץ".
קודם כול, מגרש החנייה שופץ והואר באלפי נורות לד צבעוניות.
העצים, שהסתירו את המרכז מעיני העוברים בכביש הראשי, הוחלפו בעצי דקל, שגם נראים טוב וגם מאפשרים הצצה למה שביניהם, כלומר – המרכז המחודש.
המרכז נצבע בצבעים שמחים של כתום, ירוק, צהוב ואפור, שממש כיף להסתכל עליהם.
אבל… כל זה לא הספיק כדי למלא את המקום באנשים.
"כדי להביא תנועה למקום מסחרי, צריך שיהיו בו חנויות עוגן. לנו, במרכז, היו מיקומים לשתי חנויות עוגן, שהן חנויות גדולות ומושכות קהל כמו סופרמרקט מרשת ידועה או וולמארט או משהו בסגנון. חנות דגל אחת הצלחנו לאייש, אבל נותרנו ללא חנות עוגן שנייה… פעמים רבות במצב כזה מקובל לתת לרשת גדולה שנת שכירות במתנה כדי שתסכים להגיע, מתנה שוות ערך למיליון דולר. אנחנו חיפשנו דרך אחרת, יצירתית, לעשות את זה".
שבעה דולר שכירות ליום
הפתרון הגיע מתוך חשיבה פרקטית וגם קהילתית. באיזור הזה חיות משפחות ממעמד בינוני, חלקן חיפשו הכנסה נוספת בלי להשקיע בעסק שלם. גיא ושותפו החליטו לחלק את המתחם הגדול, שיועד לרשת העוגן השנייה, ל-120 דוכנים, בסגנון של שוק איכרים, כאשר עבור כל דוכן השוכר נדרש לשלם שבעה דולר בלבד (!) ליום. "השקענו 800 אלף דולר בהפיכת המתחם הזה לשוק קהילתי, למעשה בנינו עסק בתוך עסק", הוא מסביר, "וגם הפכנו להיות העוגן של עצמנו, בלי להיות תלויים בחסדיה של רשת גדולה כזאת או אחרת".
שמעו של השוק החדש נפוץ מהר, אנשים רבים התעניינו ושכרו דוכנים. כל שוכר כזה הביא עימו את הסובבים אותו, שבאו לראות, לחוש, לתמוך ולמעשה "גילו" את המתחם הזה מחדש. סכום השכירות היומי הזניח איפשר להתניע את המהלך המיוחד הזה ולאחר שנה, כאשר כל הדוכנים עבדו במרץ ואפילו נוצרה רשימת המתנה, המציאו גיא ושותפו את שוק "סוף השבוע", שאותו מיקמו בחנייה, וכך המרכז הפך להיות עוד יותר שוקק חיים.
"בסופו של דבר לא רק שהיינו צריכים לתת מתנה בשווי של מיליון דולר לרשת גדולה, אלא תרמנו לקהילה, הרווחנו מדמי השכירות, שהצטברו לסכום הגון, ועם הזמן גם נעלה אותם ונגדיל את הרווחים".
